ביוסינתזה כצורה של פסיכותרפיה, היא תהליך טיפולי המזהה את הייחודיות של הפרט ואת המגוון הרחב של דרכי התפיסה וההבעה המונחות ביסוד של עיצוב העצמי שלו.
גוף נפש רוח
מקורותיה של הביוסינתזה מונחים בפסיכולוגיה ההתפתחותית גופנית, בהבנה פסיכולוגית מעמיקה של האופי המבוססת בין השאר על תיאורית יחסי אובייקט, ובמסורות הרוחניות ממערב וממזרח.
ביוסינתזה כשיטה ייחודית בפסיכותרפיה גופנית צמחה בתוך הצורך לתת מענה על המתרחש בשלושת התחומים הבאים במציאות החברתית ובעולם הטיפול.
א. בביוסינתזה, כמו בתרפיות פסיכודינמיות אחרות, ישנה התייחסות להבנת האופי ומודעות לדינאמיקות של העברה והעברה נגדית. מודעות זו מעמיקה ומתרחבת כך שהיא כוללת בתוכה ההתייחסות גם לחלקים ראשוניים ובלתי מילוליים. הנוכחות האורגנית וההדהוד הגופני הבלתי רצוני בין המטפל והמטופל הם היבטים נוספים בהם מתגשמת ההדדיות בין שני אנשים בחדר הטיפולים. כשאנו עובדים על הרמה האישיותית אנו מחברים רגשות, תקשורת, תפיסה והכרה.
ב. עבודת גוף המכוונת להביא להתאמה בין דפוסים של נשימה, מתח שרירי וביטוי רגשי. המטפל נעזר בקישור התנועה למקצב הנשימה כדי לאפשר שחרור חסימות באופן מכוון, תוך חקירה משותפת ודו-שיח בין המטפל למטופל. עבודה זו המאפשרת זרימה, מוציאה לחופשי מצבים חדשים של הנפש ועוזרת לצמיחה האורגאנית.
ג. בפסיכולוגיה ובפסיכותרפיה יכולה לעיטים להיות נטייה שלא לסמוך או אפילו לפחד מרוחניות כמשהו אזוטרי או כיתתי. עם זאת ניתן לומר שבעצם לכל סוגי הפסיכותרפיה היו, כבר מהתחלה, מקורות רוחניים. ביוסינתזה כפסיכותרפיה גופנית רוחנית מניחה שההוויה או המהות של האדם הינם יותר ממבנה האופי וההתניות שבו ומעבר לקיומו הפיזי. מימושו הכנה של האדם קשור ליכולת להרגיש מהלב, אשר נעשה מוגבל ומתגונן במצבי אופי נוירוטיים.
ביוסינתזה מתייחסת לרוחניות מעשית – מימוש של איכויותינו המהותיות בחיי היומיום. היא משתמשת בצורות מדיטציה המקשרות אנשים למהותם, לגופם, לאיכויותיהם, למערכות היחסים שלהם ולמטרת חייהם.
