מאת לירון שרון

אנחנו נפגשות מדי שבוע, והפעם היא באה מוצפת. הצפה זו לא תנועה מוכרת אצלה. בהתחלה ביקשתי ממנה רק לספר על כל הדברים שמעסיקים אותה עכשיו, לתאר איך היא מרגישה. מהר מאוד הבנתי שזה באמת המון דברים מפוזרים ולא בהכרח קשורים אחד לשני. עברנו לבדים.

"בואי, שימי קודם כל בד אחד לך." היא הניחה אותו במרחב. "איך זה מרגיש? יש אותך פה ויש ייצוג עבורך?" העבודה עם ייצוג עבור "אני" כבר מייצרת הפרדה מסוימת. יש אותי בגוף ואותי המוצף כייצוג. "עכשיו שימי בד לכל חלק שעולה בך עכשיו. בד כייצוג לכל חלק." המרחב בקליניקה שלי גדול. יש אפשרות לפרוס את כל הבדים לכל הכיוונים, אבל היא מתחילה להניח בדים אחד על השני: יש את העסק, יש את העובדות בעסק, יש את האיש, יש את העבודה שלו. יש את הביביסיטר, יש את הנזילה בכיור, יש את הילדים…

אנחנו יושבות יחד עם בדים שונים שמונחים אחד על גבי השני. בכל פעם שהיא אומרת "זהו", היא נזכרת בעוד דברים להניח, וכך מעל הייצוג של "אני" נערמים 25 ייצוגים של חלקים שונים בחייה. "אוקיי, מה עכשיו?" היא שואלת אותי. "עכשיו אפשר רגע להסתכל על כל זה ממרחק. ואחרי שהנחת את כל החלקים במרחב, אפילו שהם אחד מעל גבי השני – איך זה מרגיש בגוף?" אני ממשיכה. "יותר טוב. פחות מוצף, יש לי יותר קרקע." ומיד אחר כך היא מוסיפה "אבל זה גם מעצבן. אני מרגישה שאני קבורה מתחת".

"מה היית רוצה לעשות עם כל זה?" היא ניגשת לערימת הבדים ומתחילה לארגן מחדש את הבדים. הם כבר לא מונחים זה על גבי זה, אני שמה לב שהיא מפזרת אותם בחדר בקבוצות נפרדות, בגוונים דומים. פתאום יש קבוצה מובחנת לעסק, קבוצה לבית וקבוצה למשפחה. "כבר יותר טוב," היא מרימה אלי את הראש. "עכשיו זה מאורגן לי כנושאים, ולא הכל עליי."

"ועכשיו, מה התנועה מבקשת?" עכשיו שהיא מסתכלת על זה, היא מבינה שלא הכל רע. היא מתחילה להסביר לי על ההבדל בין החלקים. "כאן בעצם זה דבר קטן, וזה שם הוא בכלל דבר חיובי. וזה לא כזה נורא. והדבר הזה יכול לחכות לשבוע הבא. וזה, למען האמת, כלל לא עניני. וזה, זה בכלל מצחיק…" ככה היא התחילה למפות, להזיז, לרווח, לסדר את כל הבדים במרחב.

כל הזזה של הבדים במרחב משפיעה על ההתארגנות הפנימית שלנו. היא מהווה מעין מראה לחלקים הפנימיים שבתוכנו. בהמשך הפגישה מתווספות תנועות חדשות, מתגלים משאבים וחלק מהבדים עוזבים את המערכת/שדה (כמו למשל החלק ההוא שהבינה שאינו עניינה בכלל). והכי חשוב – לאט לאט אפשר להרגיש את המערכת שלה מתווסתת, רגועה יותר. ההצפה שוככת. ולצד כל אלו, היא יכולה לחוש יותר מסוגלות.

אני לא יודעת מה הקשר, ואם אכן היה קשר, אבל שבוע לאחר מכן היא סיפרה שהאינסטלטור שנעלם, חזר אליה, התנצל והגיע לתקן את הבעיה. בכל זאת, אני חושבת לעצמי, טיפלנו בהצפה.

* הסיפור שונה במעט מטעמי פרטיות וקיבל אישור לפרסום.

________________________________________________________________________________

לירון שרון – בוגרת מחזור 14 , מטפלת, מורה ומנחה בקונסטלציה משפחתית "בדרך הקונסטלציה".