מאת נילי לביא

אָמַרְתְּ: יֵשׁ נָשִׁים

שֶׁהֵן כְּמוֹ כּוֹס עַרְק עָבָה

וְאֵינָן נִשְׁבָּרוֹת מוּל

מַהֲמוֹרוֹת הַזְּמַן.

וְאִלּוּ אֲנִי כּוֹס דַּקָּה,

חוֹצֵץ דַּק מַפְרִיד בֵּינִי

לְבֵין הָעוֹלָם,

הַכֹּל נוֹגֵעַ וּמִשְׁתַּקֵּף.

סַעֲרוֹת הַחַיִּים

הִגִּיעוּ עַד דַּלְתִּי,

הַיּוֹם אֲנִי אַחֶרֶת,

הַחַיִּים מְטִיחִים בִּי

וַאֲנִי נִשְׁבֶּרֶת וְנֶאֱסֶפֶת,

קָמָה וְנוֹפֶלֶת,

בּוֹחֶרֶת לִהְיוֹת

גְּמִישָׁה.

______________________________________________________________________________________________________________________________________________________

נילי לביא – בוגרת מחזור 8, מטפלת מוסמכת ומדריכה.