מאת לי מיי חן

וּפִתְאוֹם מַשֶּׁהוּ קוֹרֶה

קֶרֶן אוֹר נִכְנֶסֶת בַּחֲרִיץ

לְמָקוֹם שֶׁלֹּא תִּכְנְנָה בּוֹ לְהַצִּיץ

הַתּוֹדָעָה מִתְרַחֶבֶת,

חִיּוּךְ פְּנִימִי רוֹצֶה לְהִמָּתַח

בַּעֲדִינוּת

לֹא מוּרְגָּל

עֲדַיִן יֵשׁ כִּיווּץ שֶׁל הַפַּחַד שֶׁהִשְׁתָּרֵר לַאֲחֲרוֹנָה

וַאֲנִי עוֹנֶה

שֶׁהִנֵּה, הַקִּיּוּם הַפְּנִימִי שֶׁלִּי הַמִּתְהַוֶּה

הַזְּמַן הַזֶּה בַּהֹוֶה

נוֹכֵחַ.

לֹא יִבְרַח

מֻתָּר לִכְאוֹב וְלִכְעוֹס וְלִפְחֹד

מֻתָּר הַכֹּל

מֻתָּר הַשִּׁכּוּל

אֲבָל יֵשׁ עוֹד הַרְבֵּה הַרְבֵּה פְּרִיחוֹת שֶׁל זְרִיחוֹת

שֶׁהֲנֵצּוּ וּבָקְעוּ מִתּוֹכִי

וְהַשֶּׁמֶשׁ כָּאן בְּתוֹכִי

מְחַמֶּמֶת

מְבַקֶּשֶׁת שֶׁאֶתֵּן לָהּ אֶת הַמָּקוֹם שֶׁרִפְּדָה

בְּהַרְבֵּה עֲבוֹדָה

וּבָא לִי לֶאֱהֹב.

רַק אֶת זֶה

לֶאֱהֹב. אֶת הַטּוֹב

לְאַמֵּץ אֶת שְׁרִיר הַחִיּוּךְ

______________________________________________________________________________________________________________________________________________________

לי מיי חן – סטודנטית בהתמחות, מחזור 16.