מאת יצחק יוניאן ועמרי אור
לאחר כחמש שנים של הנחיית מעגלי גברים תהליכיים, אנחנו מבקשים לחלוק עם אחרים את מה שנוצר. המעגלים נולדו משיחות בהפסקות בקמפוס הלימודים, שיחות שחשפו עד כמה אנחנו זקוקים למרחב גברי אחר – רגיש, מכיל, שנותן מקום לכל החלקים שלנו. המפגש הגברי בכיתת הלימוד פתח עבורנו אפשרות חדשה ומרגשת ליצור קשר שכזה. היום, אנחנו מזמינים אתכם להציץ אל המרחב שיצרנו יחד, בתקווה שהדברים יגיעו אליכם באופן אותנטי, ברור ונוגע ללב. לשם כך, חילקנו את המאמר לשני חלקים: הראשון נותן הצצה לפגישה אחת של המעגל, והשני מתאר אותו מנקודת מבטנו כמנחים, וממקם את המעגל שלנו בשדה הנרחב של מעגלי גברים.
פגישה #7 בסדרת המפגשים הנוכחית (2.12.2025)
שעת ערב מוקדמת ביפו, שמונה גברים מתיישבים על כיסאות מסביב לשטיח קטן, עליו חבילת טישו, נר וקנקן תה. אנחנו מעמעמים את האורות ומתחילים במדיטציה קצרה. לוקחים כמה נשימות עמוקות פנימה ומוציאים לאט דרך הפה. מפנים את תשומת הלב אל הגוף, אל תחושות, רגשות ומחשבות. מוצאים את מקומנו בתוך עצמנו, מזכירים לעצמנו שאנחנו כאן כדי להיטיב. פוקחים עיניים, פוגשים עיניים. אנחנו מזמינים את המעגל לשתף. מה שיגיע יגיע, אנחנו מאמינים שאין טעויות והכול הכרחי.
איתי, רופא בהתמחות בן 40, נשוי ואב לילדה בת שנתיים, נמצא במעגל מזה שלוש שנים (כל השמות בדויים. תיאורי הדמויות ממזגים חלקים של גברים שונים באופן שאינו מאפשר זיהוי). הערב הוא משתף שבפגישה הקודמת לא היה לו נעים עם ההתפרצות של מיכאל, שממש בדקה האחרונה של המעגל צווח בעיניים יוקדות שאין לו פה מקום, שהוא פשוט לא מצליח להבין מתי להיכנס לשיחה ומתי לשתוק, שיש לו מה לתת אבל אין לו איך, שהוא שונא את עצמו ואותנו על זה. היום, איתי אוזר אומץ ומשתף שהוא קפא מפחד, שכל הגוף שלו התקשה ונבהל, ושהוא לא מוכן לשבת פה יותר בתחושות כאלו. הוא בטוח שמשהו פה לא עובד. הוא מבטא זאת בקול רועד ודמעות מתחילות לזלוג על לחיו. הוא מספר שהדמעות מוכרות לו, שזה תמיד קורה לו כשהוא מנסה להציב גבול. איתמר מחזק אותו ואומר שהוא מבין ללבו ומזדהה – גם לו היה מאוד קשה עם ההתפרצות של מיכאל. מיכאל מקשיב ומתכנס. השיתוף של איתי יוצר במעגל שיח על גבולות, על מה מותר ומה אסור, ומה יאפשר לנו לשבת פה בביטחון זה עם זה.
איתמר, אב לארבעה בתחילת שנות ה-50, לא מצליח למצוא את עצמו חודש וחצי מאז שנפתח המעגל. גם הערב, למרות הנושא המעורר, הוא מרגיש עייפות קשה ומתקשה להחזיק את הראש מלצנוח. הוא לא בטוח שהמעגל בשבילו – הוא קצת יותר מבוגר מכולם והוא מרגיש שהוא צריך מאיתנו המנחים שנגדיר מסגרת ברורה יותר לתקשורת פה. בדרך כלל הוא נוהג לדבר ראשון, לשתף במשהו קטן מהיומיום ואז להישען אחורה; בזה לרוב הוא מסיים. הוא מבקש קשר עמוק יותר, כזה שעוד לא קרה בשנים של טיפול, משהו שירגיש שונה, אמיתי. הערב הוא חולק עם המעגל את הספקות שלו לגבי המשך השתתפותו בקבוצה, ואת התחושה שאולי בעצם הוא לא שייך לכאן. אנחנו, המנחים, מביטים זה בעיני זה: משהו מהצל מתחיל לצאת החוצה.
יובל (36) עוד מתלבט, מדי פעם טובל את רגליו במים ויוצא. הוא עבר שנה מטלטלת: גירושים, קריסה כלכלית ומחלה שאובחנה לאחרונה. בעודו יושב איתנו, הוא נתון במצב רפואי מסכן חיים. הערב הוא משתף שבילדותו אביו נהג להכות אותו, וכיום הוא מוצא את עצמו נזקק לעזרתו. הוא זקוק לתמיכה כלכלית זמנית כדי לפרנס את עצמו ואת שתי בנותיו, וזה שם אותו בקונפליקט בלתי נסבל מול אבא שלו. הוא מנהל עמותה, ונוח לו כרגע לשהות על שפת המעגל, להרגיש חלק ממשהו מבלי לקחת עליו אחריות. המעגל סקרן מאוד לגבי יובל, איתי במיוחד – התחושה היא שהוא חייב להכיר אותו יותר. בעוד כמה מפגשים המעגל יבכה עם יובל כשישתף שהכיריים לא עובדות בבית הקטן שהוא שוכר לו ולבנותיו. הערב איתמר מזדהה איתו, גם הוא חווה אלימות בילדותו, וזו גם הפעם הראשונה שהוא משתף את זה במעגל.
שי, בן31, מקשיב בתשומת לב בעודו נע קדימה ואחורה בחוסר מנוחה על כיסאו. הטעינה של שי תמיד מורגשת, הרגליים קופצות ויש תחושה של אנרגיה שרוצה לקבל פורקן אבל לא יודעת איך. הוא משתף שהוא חושש לעזוב את המעגל לאחר שנתיים וחצי, ועלה בו פחד נוכח העובדה שבעצם נותרה פגישה אחת בלבד עד עזיבתו. לפני כחודשיים שי התחתן עם עומר, בן זוגו בשמונה השנים האחרונות, וביחד הם החליטו על מעבר דרומה, לקיבוץ שבו עומר נולד וגדל. על כן, שי עוזב את המעגל לפני סיומה של סדרת הפגישות הנוכחית. שי משתף שמאוד קשה לו לעזוב. המעגל היה המקום הבטוח העיקרי שלו בשנים האחרונות, אוויר לנשימה. הוא עבר במהלך הזמן הזה תקופות קשות של פיטורים, דיכאונות והתמכרות לקנאביס. הערב הוא משתף שמשהו בו נרגע, שלאחר שנים בהן הוא יוצר כאן קשר, הוא למד לסמוך עלינו ולאפשר לעצמו לשתף מתוך הקשבה לעצמו, ופחות מתוך לחץ פנימי שכופה זאת עליו. השיתוף הערב הוא שיתוף של עצב נוכח הפרידה המתקרבת, אך יש בו גם הרבה הכרת תודה; לראשונה, הוא נפרד מבלי להינטש.
מיכאל החזיק את עצמו כבר המון זמן הערב, הוא לא יכול יותר. מיכאל הוא גבר בן 45, אמן וקבלן בנייה. היום הוא משתף שמאוד קשה לו לשמוע את איתי, ושזו לא הפעם הראשונה שהוא מקבל תגובה כזו על התפרצויות הזעם שלו. הוא מפחד שאולי הוא נרקיסיסט, ובעצם כל הזמן תופס את הזמן והמרחב לכולם. מצד שני, הוא לא יודע איך להרגיש שייכות בצורה אחרת, וקשה לו מאוד עם הבושה. איתי אומר לו שהוא באמת לוקח המון "נפח", ואיתמר שיושב לידו מהנהן בהסכמה. מיכאל משתתק. לאחר מכן אחד מאיתנו ישוחח איתו בטלפון, וביחד נבין שלצד הבושה הוא מרגיש שאוהבים אותו – וזה מאוד מבלבל וחדש. הערב, הוא מבקש מהמעגל שייתן לו סימן כשהוא נסחף בשיתוף ומתנתק מהקבוצה, והמעגל משיב לו עם לב רך ומחזיר את האחריות לידיו של מיכאל.
בסוף הערב נזמין את המשתתפים ואת עצמנו להביט זה בעיני זה, לקחת נשימה עמוקה ולבטא במילה אחת את מה שנותר בנו מהמפגש. רגע לפני שנסיים, נזכיר לכולם שביחד אנחנו יוצרים קרקע בטוחה, וכי לכל אחד שמור פה מקום.
מאחורי המעגל: מנקודת מבטנו כמנחים
יש רגעים בהם אנחנו יושבים במעגל ומרגישים תנועה דקה רוחשת מתחת לפני השטח, כמו זרם עדין שעובר בינינו לפני שנאמרת מילה. ברגעים האלה אנחנו נזכרים למה אנחנו כאן – כדי להחזיק מרחב שבו אפשר להניח לרגע את השריון, להרפות מהתפקידים, ולהיות בקרבת גברים אחרים עם צורך דומה. כמנחים, אנחנו נשענים על כוחה של הקבוצה ועל חכמת המעגל, ורואים בעצמנו מורי דרך ותלמידים של המרחב המשותף.
הרצון להקים מעגל התהווה מתוך החוויה האישית שלנו כגברים ששימשה, ועודנה משמשת, לנו כמצפן. כל אחד מאיתנו נשא בתוכו חוויה של חוסר – חוסר במרחב גברי רגיש, חוסר בשיחה אמיתית, חוסר בתחושת שייכות. פתיחת המעגל הייתה גם דרך לפגוש את החלקים הגבריים שלנו, לתת להם מקום, וליצור מרחב שבו גם אחרים יוכלו להרגיש שהם לא לבד. יתכן ובשל כך כל מפגש במעגל מהווה גם פגישה שלנו עם עצמנו, עם המקומות שבהם אנחנו עדיין לומדים להיות שייכים, נראים ומחוברים. זה חלק ממה שהופך את המעגל למיוחד עבורנו בכל ערב מחדש.
המעגל איננו המצאה חדשה. לאורך ההיסטוריה התקיימו מעגלי גברים בצורות שונות: טקסי מעבר, מועצות שבט, מפגשי חניכה – כולם נשענו על אותה תבנית עתיקה של ישיבה שוויונית, מבט הדדי והכרה בכך שהאדם מתפתח בתוך קהילה. ממסורות אלו התפתחה צורתו של מעגל הגברים בעת הנוכחית, שנשען על חוויה של שיתוף ואחווה סביב מדורת השבט. בישראל, מעגלי גברים הם חלק מתנועה עולמית שצברה תאוצה החל משנות ה-90 של המאה ה-20. בשנים האחרונות פורחים ברחבי הארץ מעגלים מגוונים – כלליים, לאבות, לגרושים, ייעודיים לאוכלוסיות מסוימות כמו חרדים ואנשי הייטק. חלקם מציעים חומר לימודי מובנה, תרגולים, או נושא משתנה מפגישה לפגישה. בעקבות ה-7 באוקטובר, נפתחו מעגלי גברים רבים שמיועדים לעיבוד של חוויות מהמלחמה, לתמיכה במילואימניקים ולטיפול בנפגעי פוסט טראומה.
כמטפלי ביוסינתזה, אנו ניגשים אל המעגל בגישה טיפולית דינאמית המקדשת את אופני יצירת הקשר של המשתתפים. הדגש שלנו הוא על היסוד הדינאמי, המאפשר לכל אחד מהמשתתפים לחוות את דפוסי הקשר המוכרים לו מחייו ולפתח אליהם מודעות. לשם כך, אנו מעודדים שיתוף חופשי שאינו נשען על תחימת נושא או צורך ספציפי. אנו ניזונים מאותם יסודות עתיקים של מעגל הגברים, ומרגישים את הצורך בחוויה של שותפות גורל והבנה הדדית כגברים. אולם, לעומת מעגלי גברים בהם המטרה העיקרית היא יצירת קשר של "אחאות" ושבטיות מחברת, אנו שמים את הפוקוס על התנועה החדשה שהמשתתף מבקש לחוות בתוך הקשר. לעיתים תהיה זו משאלת הלב שלנו שתנסח את האפשרות שטרם הבשילה עבורו – במקרה כזה נחזיק אותה למענו לעת עתה. השאלות שאנחנו מגיעים איתן אל המעגל קשורות למהות, למסכה ולצל של כל אחד, לדרכים בהן הוא התארגן בתוך הקשר מהבחינה של טונוס, פוקוס וטעינה רגשית, ולמשאבים שנמצאים לרשותו בתוך הקבוצה. כל אלו נמצאים איתנו במפגש, ולעיתים נשקף זאת עבור אחד הגברים ועבור הקבוצה ברגעים של פסיכו–אדוקציה, או כשמתעורר הצורך לתת מילים לחוויה בחדר.
מתוך הבקשה ליצור מרחב בטוח שיאפשר התפתחות אישית וקבוצתית, בחרנו לעבוד בקבוצה קטנה ואינטימית של עד שמונה משתתפים, במסגרת של 22 מפגשים רצופים על פני חצי שנה קלנדרית (כולל הפסקות לחגים וחופשים). בתום כל סדרת מפגשים יהיו גברים שיבחרו להמשיך לסדרה הבאה, ויהיו כאלו שיעזבו את המעגל. חשוב לנו, וטבעי, לשלב את הכלים שלמדנו בביוסינתזה: עבודה סומאטית עם נשימה, טעינה ופורקן, תוך הקשבה לקצב הפנימי של כל אחד ושל המעגל כולו. תשומת הלב שלנו איננה רק למילים, אלא גם לנשימה שמתקצרת, לכתפיים שמתרוממות, לרגליים שמתקשות להישאר על הקרקע. כשהשיתוף מתחיל, מתגלה המורכבות של המרחב: כעס שמזמין גבול, בושה שדורשת עדות, עייפות שמבקשת החזקה. גברים רבים מגלים בתוכם חוויות עתיקות ומתמשכות של בדידות, ריחוק רגשי וכעס בלתי נשלט. כל קול כזה מפעיל את הקבוצה כולה. יש מי שמתרחק, יש מי שמתקרב, יש מי שמרגיש מאוים, ויש מי שמרגיש סוף־סוף מובן. ההחזקה של המרחב דומה להחזקת קערת מים מלאה – תנועה חדה מדי תגרום למים להישפך, ואחיזה רפויה מדי תגרום לקערה להתנדנד.
חלק מרכזי בעבודת המעגל נוגע לא רק לתוכן העולה במפגש אלא לאופני יצירת הקשר. העברות, השלכות ושחזורים מופיעים באופן טבעי בכל מפגש. אנחנו משתדלים לפגוש את הרגעים האלה בעדינות: לזהות אותם, לתת להם שם כשצריך ולעשות קשר עם האפשרות החדשה. חשוב לנו לאפשר לכל אחד ואחד לשאת באחריות על דפוסי יצירת הקשר שלו, ויחד עם זאת, להיות נתמך ומקובל על ידי הקבוצה. חלק מרכזי מעבודתנו כמנחים מתבסס על חוויות של הזדהות השלכתית, בעיקר מתוקף היותנו דמויות סמכות במעגל. באופן טבעי המשתתפים יוצרים עמנו קשר על דרך העברות מדמויות סמכות בחייהם. זה מעניק לנו את האפשרות לחוות איתם רגעים משמעותיים ומכאיבים, ולעיתים אף רגעים של שחרור והקלה. אנו מאמינים שכאן, בין השאר, טמונה החשיבות של ההנחיה המשותפת שמאפשרת החזקה יציבה ורחבה יותר. עצם היותנו שניים מאפשר לנו לחוות שיקוף ועיבוד הדדי – מרכיב הכרחי ביחסים הקבוצתיים. כמו כן, ההנחיה המשותפת מאפשרת לאחד להתקרב בשעה שהשני יכול להישאר בעמדה מתבוננת, ולכל אחד מהמשתתפים אפשר לבחור את דמות ההתקשרות המתאימה לו.
תוך כדי התהליך נוצרת העמקת הקשר בין הגברים עצמם, וביניהם אלינו המנחים. לאט לאט, הקבוצה לומדת לשאת את עצמה שלא על דרך שליטה או הסתרה, אלא דרך נוכחות, ביטוי וחיבור רגשי של כל אחד מהמשתתפים. העבודה התהליכית במעגל מאפשרת לנו להתארגן מחדש סביב חוויית קרקוע ושייכות מסוג אחר, שמתבססת גם על חלקים רכים יותר מאלו שהורגלנו אליהם כגברים, ועל תחושת אחריות משותפת לתהליך האישי והקבוצתי. ברגעים כאלו מתבהר לנו שהעבודה אינה רק טיפולית, כי אם קהילתית, אנושית, מחברת. בסוף כל מפגש, כשאנחנו קמים, ברור לנו שהתרחש כאן משהו שלא ניתן למדוד במילים: תנועה עדינה של לבבות, שינוי קטן בדפוסי ההיקשרות, עוד פסע במסע הפתלתל והמורכב הזה של היות אדם, גבר, ביחד ולחוד.
________________________________________________________________________________
יצחק יוניאן – בוגר מחזור 14, מטפל ומנחה מעגלי גברים.
עמרי אור – בוגר מחזור 14, מטפל ותומך הוראה במסלול ההכשרה, מנחה מעגלי גברים.