דוגמא להתערבות טיפולית:

הוא קם ומתרחק לקצה הקליניקה,
לא בהפגנתיות אך ברור שהוא שומר מרחק ומסתגר בתוך עצמו.
איני מצליחה להגיע אליו במילים. הוא הודף ועוין.
אני מרגישה בגופי כיווץ של דחייה ושוהה רגע עם התחושה שלי.
מה היא (התחושה) מספרת לי עליו?
עולה בי הילד שהיה, ילד כועס ואלים,
ילד שמתרחקים ממנו.
אני לוקחת עוד רגע של נשימה ומתקרבת אליו, עומדת לצידו מרגישה את הדריכות שלו.
אני מושיטה את ידי ונוגעת בכף ידו.
הוא אוחז בידי ומשהו בנשימה שלו משתחרר.
"תודה שלא וויתרת עלי". הוא אומר.

"אני גל אני קצף ודמעה שיורדת על פני תסתכלי, תתקרבי אלי."